היא בסדר אז למה המחנק בגרון?
זהו, גן חדש. הקטנה הלכה לגן טרום חובה היום. היום היא קמה בזריזות - ביקשה קוקיות, בחרה בגדים וורודים, שתתה את השוקו וזהו, היא מוכנה. מרוגשת שאלה אם היום ארשה לה לקפץ גם כשעוברים את הכביש, כי פשוט קשה לה להתאפק. אתמול עוד רצתי לחפש קופסאת אוכל "מגניבה", שרק תהיה לה קופסא יפה כמו של כולם, מכניסה את החרדות שלי שוב, לשווא, אבל לא יכולה גם אחרת והיום זהו, זה מתחיל.
הגן היה מלא, מלא כל כך. אנחנו באנו מגן "של קטנים" עם 18 ילדים ופתאום יש 35 ורק גננת וסייעת אחת, והילדים כל כך גדולים. אבא שלה, כמובן פחות מכווץ ממני, ישב איתה ובנה איזה דגם. השתדלתי לשבת קצת יותר בצד, כדי לא להזרים את החרדות שלי טלפתית. היו כמה ילדים שבכו, היו כאלה שנצמדו להורים היו גם את אלה, שממשיכים משנה שעברה ויש להם חברים והם מכירים את הגננת והיתה הקטנה שלי, שהחליטה שיהיה לה כיף וזהו. שאלתי אותה אם היא מעדיפה שאקח אותה אחרי ארוחת הבוקר, או באחת וחצי עם כולם (אלה היו האפשרויות שניתנו על ידי הגננת). והקטנה שלי, אמרה אחת וחצי בהחלטיות ולא הסתכלה עלי בעיניים כשאמרנו "ביי". מוכיחה לעצמה שהיא יכולה, מוכיחה לי שהיא יכולה. עכשיו אני מסתובבת עם הטלפון ביד, כותבת את השורות האלה מוכיחה לי שאני, מה לעשות, עוד לא כל כך יכולה.