הצצה
אני אוהבת להציץ. בושות - אבל מודה. כשעוברים ליד בתים ויש אור מאחת המרפסות - תמיד מאוד מסקרן אותי לראות מה קורה שם בבית. איך נראים החיים שם. אני לא אצא עם טלסקופים ואטפס על עצים, אבל כשעוברים ברחוב אני עלולה למתוח קצת את הצוואר. בושות - אבל מודה.
השבוע יצא לי להציץ, שלא בטובתי ולהיות זבוב על הקיר - יותר נכון זבוב מאחורי הוילון, ולהיות נוכחת בסיוט קטן. סבתי, עליה השלום - אותה מעולם לא פגשתי ועל שמה אני נקראת נפטרה בגיל 47 מסרטן השד- לכן אני צריכה להיות במעקב מתמיד גם ממוגרפיה וגם אולטראסאונדים. אני הייתי האחרונה בתור לאולטראסאונד בזמנהוף בערב יום הכיפורים. מסדרון ריק מקשישים בזמנהוף זה מחזה מאוד תמוה שלא חשבתי שאזכה לראות בימי חיי והנה זכיתי. הגברת שנכנסה לפני לאולטראסאונד התעכבה והתעכבה והתעכבה. גם האחות רצתה מאוד כבר ללכת הביתה ולכרסם את הסעודה המפסקת, ולכן באיזשהוא שלב החליטה שדי - הגיע הזמן להכניס אותי בכל זאת לחדר בו נמצאה עדיין הגברת הקודמת ופשוט ביקשה ממני לחכות מאחורי הוילון באותו החדר בו עדיין יושבת הגברת שהיתה לפני. הגברת עדיין ישבה שם עם הרופאה וסגרה עניינים אחרונים.
לא לקחתי איתי ספר, והיה ממילא קצת חשוך, אז עסקתי במלאכה המרתקת של למחוק סמסים מאפריל. בינתיים, שמעתי את הרופאה מתלוננת על זה שתיאור הבדיקה שהיא הקלידה נמחק זו הפעם השניה ממסך המחשב (נו שויין, חשבתי זה עלול לקחת זמן) אבל אז, הגברת שהיתה לפני בתור התחילה לשאול מה הולך לקרות עכשיו, עד כמה תכאב הביופסיה בפעם הזאת. הרופאה הרגיעה אותה, שייתכן והגידולים שנראים באולטראסאונד אלו רק שאריות מהצלקת של הניתוח הקודם והסבירה לה את מהות הסיוט שהיא עומדת לעבור. ואני, כמו אותו סקרוג' של חג המולד נמצאת שם מקשיבה למה יש מאחורי וילון מספר אחת. שרק נהיה בריאים
*******
ובנימה אחרת אחרת לגמרי הנה שניים קטנים שכתבתי פעם על הצצות הרבה הרבה יותר אופטימיות.
סיפורים מהבניין
שלום לכולם, שמי הוא טלי.
נעים לי מאוד להכיר
אני גרה עם אמא ואבא
בבניין רב קומות כאן בעיר.
ויש לי בבית מרפסת
עם כורסא ענקית וכרים
ואני כאן אוהבת לשבת
לדמיין ולכתוב סיפורים
ועכשיו אגלה לכם סוד
אם תבטיחו רק לא לספר.
זהו סוד רק שלי, ופרטי הוא
סוד כמוס וסודי ביותר.
כשאני במרפסת כותבת
מדמיינת המון דמיונים
אם חסר לי פתאום רעיון
אני קצת מציצה לשכנים
כל קומה וקומה קצת אחרת
כל קומה מספרת סיפור
רק אל תגלו בקשה
כי אמא אמרה שאסור
מתחת לעפעף
תמיד בגן במנוחת צהריים
אומרים – "ועכשיו ילדים לעצום העיניים."
ובכלל לא תמיד מתחשק לי לישון...
אז אני משאירה בעיניים חלון -
אני מציצה מתחת לעפעף
ורואה איך הגננת מחטטת לה באף.
:))
ליבי, איזה יופי של שירים. תכתבי עוד כאלה ואולי יום אחד...
גם אני זמנהוף (מזמן), גם אני חג המולד! http://www.notes.co.il/yoavavni/37279.asp