אירית כרגע בישיבה - הבלוג של ליבי דאון

אני לא משתתפת בהפגנות. בני משתתף בשביל שנינו. מכין שלטים, מתרוצץ ברחובות, צועק, מתכנת, מתנדב (http://oknesset.org/). אני נשארת בביתי החמים עם אוסף קופסאות הפח הנהדרות שלי אותו אני מטפחת בקפידה.

מחתלת ומוחה. מוחה ובוחקת. בכל אופן, כשאלה נובק חברתי הנהדרה והמוכשרה, שמאוד פעילה במאהל נורדאו הזמינה אותי להקריא את "ברחוב ירמיהו" לילדי הקהילה בסוכות, שמחתי שהנה הנה גם אני בחוד החנית. חשבתי שקצת נמאס לי להקריא את "ברחוב ירמיהו" שהרי אני מחכה מחכה ומצפה כבר לצאתו של הספר הבא ואולי אגוון. חשבתי שאקריא גם סיפור עתיק עתיק שלי שנכתב על טישו - החתולה האהובה שלי שקפצה אל מותה כשראתה אותנו אורזים (דווקא התכוונו, כרגיל,להשאיר אותה עם מישהו ולא היתה שום כוונה להשאיר אותה לבד. בכל זאת, קפצה מקומה שלישית ולא שרדהֿ בגלל גילה המתקדם וכרסה). בכל אופן, חשבתי שזה מתאים, כי הרי גם כאן מדובר על שכנים ושכונה ויש אפילו מסר.

בכל מקרה, הגעתי לשדרות נורדאו, שם ישבנו אלה ואני וגם הבן המתוק שלה וחיכינו וחיכינו ואף אחד לא בא. כולם ישבו בסוכה וליטפו אתרוגים. ככה זה. מחאות זה לא אני. אז הנה הסיפור שלא סופר -

השכנים של טישו / ליבי דאון

יום אחד מלא בשמש וציוץ של ציפורים
קמה טישו מנומנמת במיטה של ההורים.
התמתחה לכל כיוון – אצבעות, כפות, זנב
וחשבה השמנמנה, מה היא תעשה עכשיו.

"צהריים בוודאי...
זה הזמן לקום אולי?
נו, עוד קצת אשכב לישון,
מעייף כל כך לחשוב
המיטה מאוד נוחה, לכולם שוב לילה טוב".
כך ישנה לה שעתיים
אבל מה קרה בינתיים?

השכנים - משפחת צמח, שגרים ממש ליד
במקרה מצאו למטה גור כלבים קטן נחמד.

"נביחות? אצלי בבית?"
טישו מרימה עפעף, מחדדת זוג אוזניים, מכוונת את האף.
 טוב, נבדוק.... נו, מה קרה?"
טישו קמה להריח ולחקור את הדירה.

במטבח הכל שקט. אין פה ריח מסוכן.
באמבטיה, אין חדש. הסלון רק מבולגן.
נביחה?  לא ייתכן!
זה לא פה! זה השכן!

היא רותחת!
היא כועסת!
היא הולכת למרפסת!
שם אפשר הכל לבדוק,
שם אפשר לראות רחוק. 

אבל טישו לא יודעת כשהיא באה להציץ
במרפסת יש צבר.
עם קוצים.
בתוך עציץ.
בזנב מורם צועדת, לא נזהרת מדבר,
והאף נדקר לפתע מהקוץ של הצבר.

מיאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאו אאוו אוו!!!!    --  צווחת טישו
אוו אוו אוו כואב נורא!
את האף היא משפשפת ובורחת חזרה.
מיאו כזה, כמו שהבנתם, לא היה שקט בכלל.
ואדון מושיקו צמח התעורר, קצת מבוהל.
והגור המסוכן, שפחד גם הוא נורא,
חיש קרא למשה צמח שיבדוק מה שם קרה.



כן, אומנם כואב לטישו, והאף כבר התנפח.
אך עדיין, היא רוצה לגלות מי שם נובח.
כך עברו שניה או שתיים, בטח לא עברה דקה
הנה בא מושיקו צמח בפיז'מה ירוקה.
צמח מבולבל לגמרי, בידיים גור פצפצון.
זה הגור, קוראים לו חומי גם חמודי קושקושון.

"מתולתל? כולו רועד?
אין ממי כאן לפחד!
קצת אציק לו ואבהיל, יש כאן יום של עבודה.
בטח עוד היום בערב יארוז לו מזוודה.
גור כזה קטן פחדן יעבור דירה מהר.
בבניין שלי שום קושקוש, לא יעז להשאר"

קרררררררררררררררררררררררררררררשששששששששש!!! כלבלב קטנצ'יק
בררררררררררררררררררררררררררררררררררררררשששש!! כן, ברח מהר
השכנה שלך מפלצת וצריך להזהר.
ואמנם כן, חומי קושקוש את הקררררררררררררשששששש שמע היטב.
אך במקום מהר לברוח הוא שמח מכל הלב.


חתולית שפה יפה, יש בה יופי של מילים
אבל אין מה לעשות, זאת שפה של חתולים. 
כל "קרררררררררררררששששששששש מיאאאאאאאאאווו" מפחיד של טישו,
הגורון החליט מיד -
זה וודאי בחתולית "אויש אתה נורא נחמד". 
ו"ברררררררררררררררשששששששששש כן, ברח מהר"
זה אומר – "תהיה חבר"
איזה יופי, מקסימים הם השכנים כאן בבניין.
מרוצה נרדם לו חומי, קושקושון כלבלב קטן.


כך עבר לו עוד, יום, שבוע, חודשיים.
נמנמה לה שוב טישו בכל צהריים.
התרגלה לנביחות לשכנים בקומה
לפיז'מות של צמח (ירוקות, אלא מה)
לפעמים גם חתול אמיץ ומסוכן.
לומד לחיות יחד עם קושקוש קטן .